פסק-דין בתיק ע"פ 29729-06-12

א.         הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מוחמד מסארווה) מיום 4.3.12 ב-ת"פ 3864-11-09 לפיה הורשעו המערערים בעבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2 + 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984, וכן מטרד לציבור, לפי סעיף 215 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977.

יצויין, כי המערערים זוכו מעבירה של ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיפים 4, 14 ו-15 של חוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1960, וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה - 1995.

ב.         הערעור מוגש גם על גזר הדין שניתן ביום 7.5.12, ולפיו הוטל על המערערת מס' 1 קנס בסך 30,000 ש"ח, על המערער מס' 2 קנס בסך 20,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תחתיו, וכן חתימה על התחייבות בסך 50,000 ש"ח, ועל המערער מס' 3 הוטל קנס בסך 7,500 ש"ח או חודש מאסר תחתיו, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, ופסילת רישיון הנהיגה על תנאי לתקופה של שישה חודשים למשך שנתיים.

ג.          הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 3.11.09 הגישה המשיבה כתב אישום כנגד המערערים.

בהתאם לאמור בו, המשאית הנזכרת בכתב האישום היא בבעלות המערערת מס' 1, שהיא חברה בע"מ (להלן: "המערערת"). המערער מס' 2 הוא הבעלים והמנהל של המערערת.

המשאית היא, כך נטען, בהחזקתו ובאחריותו של המערער מס' 2.

אשר למערער מס' 3, נטען, שהוא נהג המשאית של המערערת, מקבל הנחיות מן המערער מס' 2, ומבצע בפועל את שפיכת הפסולת.

ד.         נטען בכתב האישום, שבתאריך 16.3.09, סמוך לשעה 14:00, בשטח פתוח באום אל-פחם, סמוך לאתר מעבר מאושר לפסולת ביתית, השליכו המערערים פסולת בניין ממשאית ברשות הרבים.

נטען, כי המערער מס' 3 השליך מתוך המשאית, בשטח האמור, פסולת גזם, מעורבת בפלסטיקים, צינורות גומי שחורים, ניילונים, פסולת יבשה וכיו"ב, וזאת בהוראת המערער מס' 2, ובכך לכלכו המערערים את רשות הרבים.

עוד נטען, שבנסיבות אלה גרמו המערערים למטרד לציבור בכך ששפכו פסולת ברשות הרבים, בשטח פתוח, ללא גידור, ללא היתרים ו/או רישיונות, וגרמו לציבור פגיעה, הטרדה ואי נוחות בשימוש בזכות הרבים.

כתב האישום ייחס למערערים עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיף 2 + 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984, ומטרד לציבור, לפי סעיף 215 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

בכתב האישום נטען גם, שהמערערת והמערער מס' 2 ביצעו את עיסוקם ללא רישיון, אך מן העבירות בנוגע לניהול עסק ללא רישיון זוכו המערערים ונושא זה אינו עומד לדיון בפנינו.

ה.         המערערים כפרו בעובדות כתב האישום ומסכת הראיות נפרשה במלואה בפני בית משפט קמא.

בהכרעת הדין סוקר בית משפט קמא בהרחבה את הראיות שהביאו הצדדים, ומציין שמטרת חוק שמירת הניקיון היא למנוע השלכת פסולת למקום שאינו מיועד לכך, למנוע לכלוך וזיהום של רשות הרבים, במקום בו היא מהווה מטרד, מזיקה לציבור, ועלולה להוות מקור למחלות.

מדובר, כך נקבע, בחוק שנועד להגן על הערכים החשובים של איכות הסביבה.

ו.          עוד ציין בית משפט קמא, שכל מקום שהציבור רשאי לעבור בו, גם אם הינו בבעלות פרטית, יכולה להתקיים בו הגדרת "רשות הרבים" לפי חוק שמירת הניקיון.

ז.          מסקנת בית משפט קמא היא, שהיה על המערערים לפנות את הפסולת לאתר פסולת מסודר, לגביו יש נהלים ברורים על פי דין, ובהם מוסדר עניין גידור השטח אליו מפנים את הפסולת, לרבות הצבת שלטים המונעים את כניסת הציבור לשטח זה.

ח.         קובע בית משפט קמא, שראיות המשיבה, לרבות המסמכים, התמונות, והמוצגים שהוצגו מטעמה, תומכים בטענות המשיבה ובגירסתה.